View this article in English | bilingual

איסלמורדה

‬‫בשעות בין הערביים של אחד מימי ינואר הגיעו הפרופסור ורעייתו למוטל קטן על שפת

היה חם ולח. אצות ושבלולים נערמו על אם הדרך. לצידי הסירות במעגן עמדו שקנאים‬

‬‫בשעות בין הערביים של אחד מימי ינואר הגיעו הפרופסור ורעייתו למוטל קטן על שפת‬

<

‫הים באיסלמורדה ושכרו חדר. אחרי מסיבות השנה החדשה התרוקן המקום מאורחים.‬

 

‫היה חם ולח. אצות ושבלולים נערמו על אם הדרך. לצידי הסירות במעגן עמדו שקנאים‬

 

‫כפסלים על כלונסאות עץ רקובים.‬

 

‫בני הזוג היו מיוזעים אחרי נהיגה ממושכת. הם התקלחו, לבשו בגדים נקיים וירדו‬

 

‫למטה. הם חלפו על פני המכונות לשתייה קלה ומיכל הקרח, עקפו את הבריכה וחצו את‬

 

‫המדשאות. כוסות פלסטיק התגלגלו ברוח. החנייה העורפית הייתה שוממת והאישה‬

 

‫נעצרה רגע כחוככת בדעתה. שביל צר הוליך אל הים. השניים פסעו לאט, יד ביד, נזהרים‬

 

‫שלא למעוד בקבקבים.‬

 

‫החוף התפתל רחב ומפורץ. כסאות נוח היו מפוזרים באי סדר ובני הזוג גררו להם שניים,‬

 

‫ניערו אותם והתיישבו.‬

 

‫סוף סוף, אמר הפרופסור.‬

 

‫הם שתקו. הים, כמפרש תפוח, גלש לנגד עיניהם מטורקיז לאינדיגו ולסגול ונעטף עד‬

 

‫מהרה בגוון של נחושת.‬

 

‫יפה פה, אמרה האישה. אבל נטוש.‬

 

‫זה מה שרצינו, לא? אמר הפרופסור. הוא הזכיר לאשתו למה עזבו את ירושלים.‬

 

‫אולי... אמרה האשה. באור הדמדומים היא עקבה אחרי שחף גדול שניקר לו בין הצדפות.‬

 

‫צל של ספינה בודדת עלה באופק. אט אט התכסו השמיים ביהלומים ובני הזוג תלו בהם‬

 

‫את מבטם ושקעו במחשבות. אי שם התנגן סקסופון. הגאות נגסה בחוף, הציפה אותו‬

 

‫באמרות של תחרה לבנה והפיקה רחש קצוב כתינוק יונק. עתה היה שקט. הסקסופון נדם‬

 

‫ולא נשמע דבר זולת הפכפוך של המים. האישה נברה עם אצבעות רגליה בבוץ החם.‬

 

‫לפתע פתאום, ננעצה אלומת אור בחושך. היא באה מכוון הים ואיתות של פנס בודד ענה‬

 

‫לה מן היבשת. הבזקים מהירים כאיתותי מורס רצו אלה מול אלה.‬

 

‫ראית? שאלה האשה.‬

 

‫כן, אמר הפרופסור.‬

 

‫מה זה? שאלה האשה.‬

 

‫מניין לי? ענה הפרופסור. אני משער שאלה דייגים.‬

 

‫האורות נדלקו וכבו. האלומה שבאופק זהרה בעוצמה ודומה היה שהיא צוברת תאוצה‬

 

‫ומתקרבת אל האי ככדור אש. ואז, כבתה באחת. משברים חזקים שטפו את החוף.‬

 

‫האישה קמה והביעה רצון לחזור למלון. בעלה מלמל דבר מה בקנטור, נאנח ואסף את‬

 

‫עצמו בעצלתיים. דייגים, אמר כשח אל עצמו. הם שילבו זרועות וחזרו אל החדר. הווילון‬

 

‫והכיסוי המרופד על המיטה היו עשויים מאותו בד פרחוני והמנורות הפיצו אור קלוש.‬

 

‫חבל שלא הלכנו לאיזה מקום יותר נורמאלי, אמרה האשה.‬

 

‫רצית הכי קרוב שאפשר למים, ענה הפרופסור. זה היה הכי קרוב.‬

 

‫כיוון שדבק בהם חול הם שטפו את עצמם שוב תחת הברז בכיור.‬

 

‫את לא רעבה? שאל הפרופסור.‬

 

‫אין לי חשק לצאת הערב, אמרה אשתו.‬

 

‫את רוצה שנזמין פיצה? שאל הפרופסור. האישה משכה בכתפיה.‬

 

‫עם מה את רוצה? הוא שאל ומיד הוסיף, כרגיל?‬

 

‫כרגיל, אמרה האישה בפיזור נפש. היא הוציאה מן התיק שלה פנקס והחלה לחבר טורים‬

 

‫בעלה עשה הזמנה בטלפון.‬

 

‫בזבזנו יותר מדי בניו-יורק, אמרה האשה.‬

 

‫לכן נאכל היום פיצה, אמר הפרופסור בקול משועשע. זה לא גורם לך להרגיש צעירה?‬

 

‫לא, אמרה אשתו.‬

 

‫הוא מלמל דבר מה, תמך את גבו בשני כרים ופתח דפדפת עבה.‬

 

‫נרד מחר לקי ווסט ונקפוץ לבית של המינגוויי, אמר כנחוש לעודד את אשתו.‬

 

‫היא פלטה צחוק עצבני.‬

 

‫עוד פעם החתולים האלה, אמרה. אתה יודע שאני אלרגית לחתולים. נישאר פה ונבלה על‬

 

‫הפרופסור לא ענה. הוא הרכיב משקפיים, כוון את מנורת הלילה ושקע בקריאה. אשתו‬

 

‫עיינה בדף ההוראות של המוטל למקרי חירום שהיה נתון במעטפת פלסטיק שקופה.‬

 

‫יש להם שני מטפי כיבוי בכל מסדרון, אמרה.‬

 

‫המממ...המהם הפרופסור. הוא הניח את הדפים, הוציא כמה שטרות מכיסו והושיט‬

 

‫תיכף יביאו את הפיצה, תני לשליח...‬

 

‫האישה לקחה את השטרות והביטה ארוכות בערמת הדפים שעל המיטה.‬

 

‫סרוואנטס, אמרה. כבר שלושים שנה...‬

 

‫המממ...המהם הפרופסור. הוא הגביה את ראשו באי נחת. וכמה שנים את מתעסקת עם‬

 

‫המינרלים שלך?‬

 

‫זה לא אותו הדבר, אמרה האישה. אנחנו מגלים כל יום משהו חדש...‬

 

‫גם בסרוואנטס מגלים דברים חדשים, אמר הפרופסור. את מצוברחת...‬

 

‫לא יודעת מה יש לי, אמרה האישה. הזדקנתי בבת אחת. תראה איך אני נראית.‬

 

‫את נראית בסדר גמור, אמר בעלה.‬

 

‫בחוץ החלה מנשבת רוח שורקנית ועלה רעש נוסף כנפילת חפץ כבד.‬

 

‫מישהו רץ במדרגות. היו שתי נקישות. האישה פיהקה, ספרה את השטרות ופתחה את‬

 

‫צעיר שחור ונוטף מים התפרץ אל תוך החדר בסערה.‬

 

‫ששש...ששש...צווח בלחישה. נו פוליס, פליז, נו פוליס!‬

 

‫הפרופסור זקף את מבטו.‬

 

‫אשתו עמדה מאובנת. הצעיר נצמד בגבו אל הדלת ולא זז. עיניו התרוצצו בבעתה.‬

 

‫מה קורה פה? תהה הפרופסור. מי זה?‬

 

‫שודד, אמרה האישה בנימה שגבלה בשמחה לאיד. תן לו את הארנק. מהר!‬

 

‫בעלה הושיט את הארנק בהיסוס. הצעיר טלטל את ראשו מצד אל צד.‬

 

‫נו מני, פליז, נו פוליס, נו מני...‬

 

‫בני הז&